יוני@לינגם

שלח/י שאלה

רוצה לשאול משהו? רוצה שאכתוב על משהו?
צרו קשר או שלח/י מייל

על האתר

יוני@לינגם בא להראות דעה אחרת במקצת על מין, מיניות ומערכות יחסים.

כאן אני מביע את דעותי ורוצה לשמוע את מחשבותיכם.

כל אחד מוזמן גם לשלוח שאלות אנונימיות שיפורסמו פה.

רישום לעדכונים במייל

יש לאשר את הרישום במייל שישלח אליכם לכתובת:

יוני@לינגם בפייסבוק

אחריות אורגזמית

“היי יוני,
מה קורה אם האישה לא גומרת בסקס.
במי נעוצה הבעיה? בה? בו? בשניהם?
תודה!
י.



היי!
טוב, אז לפני שאוכל לענות לך, יש לי שתי עיקריות בעבור אותה אישה:

  1. האישה המדוברת איננה מגיעה לאורגזמה לעולם? האם היא מצליחה להגיע לאורגזמה באוננות לבדה? מה בנוגע לאוננות ליד בן-זוגה? האם היא מצליחה לגמור מפעילות מינית אחרת (ז”א לאו דווקא מחדירה, אבל כן מאצבעות או מין אוראלי)? האם הצליחה לגמור עם גברים אחרים?
  2. כמה זמן הם ביחד? ועד כמה הם פתוחים בשיח המיני שלהם? עד כמה היא מנוסה, ועד כמה הוא מנוסה מינית?

תשובות לשאלות הללו יעזרו לי להכווין את התשובה שלי.


“על השאלה הראשונה: על כל הסעיפים – לא. אבל האישה המדוברת כן יודעת להגיע לפורקן לבד. לא מעבר.

בנוגע לשאלה שנייה: הם ביחד חצי שנה, אבל גם במערכת היחסים הקודמת שארכה שנה וחצי היא לא גמרה. השיח פתוח מאוד. והניסיון מאוד מועט לשני הצדדים.”



אוקיי, אז דבר ראשון, זה כבר טוב זה אומר שאין בעיה פיזית בלהגיע לפורקן, ושהיא יודעת איך היא יכולה להגיע לשם לבד.
לרוב, אי הגעה לאורגזמה נובע מגורם רגשי/נפשי/מנטלי – שיכול להיות קשור למיניות, ויכול להיות משהו אחר לגמרי (“אני לא ארגיש רגועה כל עוד אני משרתת בבסיס הזה, והמפקד הזה על הראש שלי”).
כן, זה יכול להיות שהגבר לא יודע מה לעשות. אבל כן, זה גם יכול להיות שהיא לא מוכנה (באם היא רוצה בכך או אם שלא) לגמור לידו. משהו עוצר בעדה. צריך לבדוק האם היא מתקרבת בכלל? האם היא מגיעה ממש כמעט כמעט כמעט וברגע האחרון “אין, לא הצלחתי להתרכז והתחלתי לחשוב על משהו אחר, ופשוט לא הצלחתי להביא את עצמי לשם…”

אז בעוד שאין לי פיתרון פלא, אני כן יכול לתת כמה טיפים:

  • לנסות לאונן ביחד. אחד ליד השני. או שהוא יעזור לה תוך כדי (הוא עוזר או מפריע? זה יתן עוד מידע)
  • להדריך אותו: “ככה אני אוהבת את זה, בוא ננסה את זה, או אולי קצת מזה…”
  • לנסות כללללל מיני דברים. אולי משהו מהם כן ימצא חן בעיניה ואם לא – היי, לפחות למדנו עוד הרבה על עצמינו.

אם כל אלה לא מצליחים, אז יכול להיות שכן שווה לדבר עם מטפל מיני, או עם פסיכולוג שאולי יוכל לחקור ולעזור לבדוק מאיפה זה נובע.
שוב, זה יכול להיות קשור למיטה, ויכול להיות משהוא אחר לחלוטין.

{lang: 'iw'}

איזה יופי

איזו כונפה! איזה כוסון! איזו שאפה! איזה ‘כוערת! שווה! גוף פצצה/פנים כמו אחרי הפצצה! מה הייתי עושה לו! מאחורה ניחא, מלפנים פדיחה! הייתי עושה לה טובה!

דיברתי כבר הרבה על יופי באופן ספציפי, אבל עכשיו אני רוצה לדבר על יופי בכלליות. מה אנחנו אוהבים ומה לא.
נתחיל מהעיקרון הפילוסופי. בן-האנוש מנסה כבר אלפי שנים להגדיר לעצמו מה “יפה”. לא רק באנשים, אלא בכלל באמנות ובחיים. מה אסתטי? ההגדרה הזאת השתנתה מתקופה לתקופה בתרבות המערבית. היא החלה ממה שמייצג את האלוהות, ועברה למה שמייצג את האנושי: מסימטריה לא-סימטריה, מדברים שחוזרים על אותו דפוס, לכל דבר שהוא יחודי. כל תקופה והגדרת היופי שלה. כך גם אפשר לראות כיצד מודל היופי של האדם השתנה עם השנים. הרי ידוע שפעם שומנים היו סקסיים והעידו על בריאות. לעומת זאת, היום סופרים כל קלוריה. “מה סקסי?” גם משתנה מתקופה לתקופה, או מתרבות לתרבות: פעם עיניים גדולות היו מושא יופי ונשים היו מרעילות את עצמן ב”בלה-דונה” בכדי להרחיב את האישונים. ביפן העורף היה האיבר המפתה, באירופה קרסוליים – לכו תבינו…

אבל בואו נסתכל רגע על עצמנו, ולא על העבר או תרבויות אחרות. אנחנו שופטים אחד את השני ואת עצמנו כל הזמן. כל מי שעובר לנו מול העיניים, הדבר הראשון שאנחנו עושים זה לבחון את האסתטיקה שלהם – עד כמה הם מושכים לעין ועד כמה לא. השיפוט שלנו מושפע מהמון גורמים, חלקם פנימיים ואישיים, חלקם ביולוגיים הישרדותיים, וחלקם חברתיים (מה לימדו אותנו שיפה). אם כך, אני רוצה להציע פרדיגמה אחרת להתבוננות על יופי אצל אנשים. אולי היא תשפיע על דעתכם האישית. על התפיסה החברתית שלכם ועל הסובבים אתכם. העיקרון הוא מאד פשוט:

כולם יפים.

כן, זה עד כדי כך פשוט. העיקרון הזה מושתת על שני חלקים:
1) לכל סיר יש מכסה. כן, אני יודע, קלישאתי, אבל זה גם נכון. כל אדם אוהב משהו אחר. יש שאוהבים נשים גדולות, ויש שאוהבים קטנות. יש נשים שאוהבות גברים שעירים, ואחרות רק חלקים. עיניים שחורות? כחולות? תנוך אוזן מחובר או מופרד? אף סולד או ענק? כתפיים רחבות? תחת או חזה? גוון עור? מבטא? מִשלב דיבור? ריח? יש כל כך הרבה גורמים, ובכל אחד מהם תמצאו אנשים שאוהבים משהו אחד וסולדים מהאחר. הצלקת ההיא שאת שונאת – זה אחד הדברים שהוא הכי אוהב בך, כי זה מה שעושה אותך את.
ניקח את הטיעון הזה שלב אחד יותר רחוק. לכל אחד יש את מי שיתאים לקינק הספציפי שלו. גם בדברים שאנחנו אוהבים בסקס, לא משנה עד כמה זה יהיה קיצוני, יהיה מישהו שם בחוץ שיאהב את זה. לא להתייאש! במיוחד בעידן האינטרנט.
2) בכל אחד יש משהו יפה. כל אדם בנוי ממכלול של תכונות. חלקן ימשכו אותנו, חלקן לא ישפיעו עלינו, ואחרות ירחיקו אותנו. השאלה היא על מה אנחנו מסתכלים? אז נכון, חשוב לא להתעלם ממה שמפריע לנו, אבל למה לא לשים דגש על הדברים שכן מושכים אותנו? ובכל אחד או אחת אנחנו יכולים למצוא משהו שימשוך אותנו! ועכשיו זה רק עניין של עד כמה מושך, עד כמה דוחה, ומה מהם יותר חשוב…

כמובן שכל אחד מאיתנו מגדיר “מהו יפה” באופן אחר. מה שיפה עליו, לא בהכרח יהיה יפה על אחר, ולהיפך. בכל שנותיי, כאשר הייתי לובש חולצה מכופתרת (ללא עניבה), תמיד הייתי משאיר את כפתור הצווארון פתוח, כי לא רציתי להיות חנוק, אבל רציתי להיראות מכובד יחסית. בשנים האחרונות שיניתי את תפיסתי כלפי עצמי, ואני חושב שלפתוח כפתור אחד נוסף מעבר לצווארון, זה סקסי ויפה עלי – אבל לא הייתי מגיע למסקנה הזו, אם לא הייתי רואה את הסגנון הזה אצל אנשים אחרים שאני חושב שהם סקסיים, ואם לא הייתי מאמין על עצמי שאני סקסי. מה שמביא אותי לשורה התחתונה של כל מה שאני כותב כאן – היופי יוצא מתוכינו.

אני יודע שכבר כתבתי את זה בעבר, אבל זה חשוב מספיק בשביל שאכתוב את זה מחדש שוב ושוב עד שכולם וכולן יבנו את זה: בכדי שאחרים יאהבו אותנו, אנחנו חייבים לאהוב את עצמינו. בגדים, חוסר שלהם, איפור, בושם ואמצעים אחרים יכולים אולי למשוך את תשומת ליבם של מי שאנחנו רוצים בקרבתו, אבל זה לא הופך אותנו ליפים ונחשקים באופן העמוק והאמיתי של המילה.
ברגע שאנחנו מבינים את הערך העצמי שלנו, אנחנו מחזקים את הביטחון העצמי של עצמנו בנו, ואוהבים את מי שאנחנו. השינוי הזה מקרין החוצה ושאר העולם רואה את זה, ואז לא צריכים אמצעים מלאכותיים ולא אמיתיים (לא שאני מתנגד גם לעזרה שלהם).
בואו נשאל את זה אחרת – אתם הייתם רוצים לצאת עם מישהו שאתם לא אוהבים? מישהו שאתם לא מאמינים בו, ביכולות שלו ובעד כמה שהוא יפה? אם כך, חשוב שתהיו מישהו שהייתם רוצים לצאת איתו!

האהבה של אחרים, מתחילה בכם.

{lang: 'iw'}

ומה אם היא אומרת לא?

אזהרת טריגר (על אף שכותרת מבהירה את זה מראש…) – אין פה תיאורים קשים, אבל דעו שהפוסט כן מדבר על הנושא.

טוב, אתם כבר ילדים גדולים. ההורים שלכם כבר לימדו אתכם לשחק יפה עם הילדים האחרים במגרש המשחקים, ואתם יודעים שלא לוקחים למישהו את הצעצוע שלו ולא מרביצים. שחקו כמו ילדים טובים, שתפו פעולה ותתחלקו בצעצועים – את תשחקי קצת, אחר-כך יהיה תורו, ואז היא, וגם אפשר לשחק ביחד.
היא לא רוצה לשחק איתך? מה תעשה, תמשוך לה בצמות, תגיד לגננת, תהרוס לה את הצעצוע או תכריח אותה לשחק איתך? לא. כמו ילד גדול, תגיד “אוקיי, תודה, אם תשני את דעתך, שלחי לי וואטסאפ – ער?” ותמשיך לחפש מישהי אחרת לשחק איתה.

חבר’ה, זה אמור להיות ברור לכולנו. שום דבר לא מצדיק אונס או הטרדה מינית. כן, זה לא מפתיע, אבל אכתוב את זה שוב, בכדי שתקראו שוב: שום דבר לא מצדיק אונס או הטרדה מינית. לא מה שהיא לובשת או לא לובשת. לא עם כמה גברים שהיא שוכבת. לא איך שהיא מדברת. לא עד כמה שהיא יפה. לא אם היא אשתך. לא כמה שאתה חרמן. לא עד כמה שהיא שיכורה. לא עד כמה שהיא רוצה סקס כל הזמן אז היא בטח רוצה גם איתי עכשיו.
שום. דבר. לא. מצדיק.

“אבל אני נורא רוצה!” יופי לך. היא רוצה? זה צריך להיות לך ברור בראש שאם היא לא רוצה משהו, אתה לא תכריח אותה. לא משנה עד כמה הצלחת להתקדם, לא משנה כמה הוצאת עליה הערב, לא משנה מה – היא לא רוצה, אתה לא עושה.

אוקיי, אז אני רוצה, והיא אומרת לא. מה עכשיו?
אז יש לי כמה עצות בשבילך:
1) אז אחרי שלא המשכת לכיוון שרצית, יש כמה דברים שכן אפשר לעשות. אתה יכול להמשיך עם מה שכן עושה לשניכם טוב. היא רוצה ללכת עד “כאן”, אז כל עוד אתם רוצים, תמשיכו עד “כאן”.
2) תאפשר לה להבין שאתה מוכן לעוד. לא צריך לנסות לשכנע, או לדחוף, או חלילה לכפות עליה את מה שהיא לא רוצה. אבל אתה יכול להביע נכונות שאתה כן מעוניין להתקדם וזה עכשיו בידייה אם היא רוצה. אתה אפילו לא צריך להביע את זה במילים (למרות שזה גם טוב להיות ברור), אתה יכול להבהיר את זה בדרכים אחרות.
3) וזה למעשה הסעיף החשוב מכולם: Expect Nothing. לעולם אל תצפה לכלום – יצאתם לדייט, אתם מדברים כבר כמה זמן, סיימתם את הדייט והיא נישקה אותך, עליתם אליה הביתה ואתם מתחילים להתמזמז ולהתחרמן – זה עדיין לא אומר שאתם הולכים לעשות סקס! עושים רק מה ששני הצדדים רוצים ביחד באותו הרגע. אם כך, גם אם הזמנת אותה אליך הביתה ואתה מקווה שיקרה משהו הערב – אל תצפה לכלום. אם יקרה, מה יפה ואיזה כיף לכם; אבל אם לא, לא קרה שום דבר וזה בדיוק מה שציפית שיקרה.

אם תחיה לפי העקרונות הללו, לא רק שאתה תרגיש יותר טוב וגם הן, יקרה דבר נוסף – יותר נשים ירצו להיות איתך. למה? כי חלק מאד חשוב מסקס, זה תחושת הרוגע, הנעימות והביטחון שאנו משרים אחד על השני. אם מישהי רואה שהיא לא צריכה להתנגד אליך אלא שהיא יכולה לסמוך על זה שתעשה רק מה שהיא רוצה ולא יותר, היא תרגיש יותר טוב, ואולי אפילו תשנה את דעתה – אבל זו הדעה שלה וההחלטה שלה, ולא שלך.

רוצה להבין עד כמה חשוב שתתנהג כך? תחשוב על שני דברים: הראשון הוא שעושים לך משהו (לא מיני) שאתה לא רוצה ולא מצליח להגיד לו לא, ועכשיו תכפיל אותו עשרות מונים, כי הוא מיני ורגיש. השני הוא שהנזק שאתה גורם הוא הרבה יותר גדול ממה שאתה רואה או מבין. כמו שלא היית עושה משהו מיני עם ילדה (לא רק כי זה לא חוקי, אלא גם כי זה הורס לה את החיים ושורט אותה לכל חייה), כך גם אתה לא רוצה לעשות את זה למישהו אחר – זו שריטה שלפעמים לעולם לא מחלימה לחלוטין, היא מונעת שינה, גורמת להפרעות קשות בחיים, יוצרת רתיעה מגברים וממין, מוציאה חשק ועלולה לגרום לדכאונות ולהרוס חיים. תחשוב על ההשלכות של המעשים שלך לפני שאתה עושה אותם!

ועכשיו לצד השני: נשים, גם לכן יש חלק במשחק הזה שנקרא חיזור. אני לא אומר שאסור לכן להתלבש בצורה מסויימת, או שאסור לכן לשנות את דעתכן – אנחנו אנשים עם חופש בחירה. אבל מה שכן, חשוב שתזכרו שיש בן אדם נוסף בצד השני, וגם לו יש רצונות ורגשות. וגם הוא עלול להרגיש מבולבל או לא לדעת בדיוק מה הוא רוצה ואיך. אבל החלק שאתן אחראיות עליו זה הצד שלכן – אתן יכולות לנסות להיות כמה שיותר ברורות בכוונות שלכן ולדעת בתוך עצמכן מה אתן באמת רוצות, כמה שיותר זמן מראש, בכדי שגם הוא ידע לתאם ציפיות.
דיברתם הרבה זמן על זה שאתם מאד רוצים לצאת? אחרי זה את מציעה שתישארי לישון אצלו? את לא צריכה לעשות איתו סקס – אבל כדאי שגם הוא ידע שלא לשם זה הולך. שיהיה לו ברור ושלא יבנה ציפיות. שלא תשלחי לו סימנים לכיוונים שאת לא רוצה.

באנו להנות אחת עם השני, בואו נשמור על עצמנו ועל האחר בכדי שיהיה נעים לכולנו. נרגיש טוב? נרצה עוד. כולם מרוצים. גברים, תחשבו עד כמה העולם היה יותר טוב אם נשים היו מרגישות יותר בטוחות ולא היו מאוימות על ידי גברים, ולא חיות בתחושת התגוננות מתמדת – זה עולם יפיפיה שאני מאד הייתי רוצה שנוכל להשאיר לילדינו או לפחות לילדי ילדינו.

הערה: הפוסט נכתב בהתיחסות לגבר אשר מתחיל עם אישה. זהו אמנם המקרה הנפוץ ביותר, אך כוונתי נכונה ורלוונטית גם כאשר המצב הפוך, או כאשר מדובר בזוגות חד-מיניים. אנחנו צריכים תמיד להיות קשובים לרצונות שלנו ושל הסובבים אותנו.

{lang: 'iw'}

כולנו רוצים צעצועים

המותג דורקס השיק לאחרונה סט של צעצועי מין. “כן, אוקיי, ו…? מה זה מעניין אותי? לא צריך את דורקס כדי ללכת לחנות ולקנות קוק-רינג ופוקט-רוקט, או אפילו להזמין אותם אונליין”. אתם צודקים, אבל אתם מפספסים פה צעד מאד חשוב בהתקדמות האנושית לעבר חברה טובה יותר – עכשיו אתם יכולים לקנות אותם בבתי המרקחת, בצרכניות ובקרוב גם בסופרמרקטים. יש פה הבדל מ-א-ו-ד גדול.

עד עכשיו צעצועי מין היו נקנים בשוּשוּ, בחנויות סליזיות שנכנסים אליהן דרך וילון כבד מאחורי הפינה בסמטה החשוכה שהכניסה אליה היא מאחורי פחי הזבל. זה היה מלוכלך, אסור, מסיט לפריצות או בקיצור – טאבו. ומה שטאבו, לא יכול להיות בריא. אי אפשר לא לדבר על משהו ולצפות שאנשים יגבשו עליו דעה חיובית.

מי יתן והמוצרים הללו יקדמו מיניות בריאה וטובה אצל כולנו. אבל רגע, בואו נבדוק מה יש לנו פה. דורקס משווקים שלושה צעצועים חדשים: שתי טבעות, וויברטור אצבע אחד:
Little Devil: טבעת, שבראשה יש גוף רוטט (מגרה גם את הגבר) עם קצוות לגירוי הדגדגן.
Ultra: טבעת קשיחה יותר עם תוספת רוטטת לגירוי הדגדגן.
Delight: פוקט רוקט פשוט, יעיל ונעים למגע.

Durex Play

דורקס טוענת שמוצרים אלה מכוונים לשם גיוון חיי המין במערכת יחסים ארוכת שנים. על אף שאני לא מסכים עם הקופירייטינג האלים לטעמי, הרעיון שעומד מאחורי הקמפיין חשוב מאד! מי שלא מספיק אמיץ בשביל לחקור את נבכי המיניות העמוקים יותר (פתיחות מערכת יחסים, מין רב-משתתפים, קינק וכד’), יכול בקלות יחסית לחדש ולעורר את העניין במין בזוגיות.
הבעיה לדעתי היא איך שאר הציבור יראה את זה? אני מקווה שהנוער יבין שהמוצרים הללו לא באמת מיועדים לו (לפחות לא בתחילת דרכם) – לא הייתי רוצה לראות דור של אנשים שחייבים צעצועים בשביל ריגוש מיני. אבל כל עוד משתמשים בהם בתבונה, הם יכולים מאד להוסיף לחיי המיטה של זוג, ולהפוך את זה לסטנדרט זה מבורך לדעתי.

אם הכוונות של דורקס אמיתיות על דחיפת המיניות החברתית שלנו צעד קדימה אני רוצה להעמיד בפניהם אתגר ולקוות שהשלב הבא בקמפיין הקידום החברתי שלהם יהיה מוכוון חינוך. הקושי הגדול ביותר בחברה שלנו זה חינוך הדור הבא – מה שחסר לנו עוד יותר זה הסברה עניינית, בגובהה העיניים, המתובלת בעוד הרבה הסרות טאבו מגיל צעיר. אז הנה אני מציג אתגר לדורקס – חנכו את הנוער לפתיחות ולמיניות בריאה, כמו שדאב מנסים לקדם דימוי יופי מציאותי, אתם תוכלו לתת לנוער מיניות בריאה, חיובית ושפויה ולשפר את חיי המין שלהם וליצור חברה טובה יותר.

{lang: 'iw'}

עזרה? לא מכל אחד

לאורך חיי התעסקתי בהוראה והדרכה לא מעט. הוראה זה עסק מספק מאוד: לראות תלמידים נהנים מהידע החדש שהם רכשו לעצמם. כאשר הלמידה היא קבוצתית, חלק מהכיף הוא ההפריה התוך קבוצתית בין החברים בה – כולם חולקים מידע, מלמדים אחד את השני, ומעשירים גם אותך. אבל אחד הטיפים החשובים ביותר שיש לי לתמידים חדשים בכל תחום לימודים הוא זה: תשמעו את כולם, אבל תלמדו למי באמת להקשיב.

לא כל עצה שתקבלו תהיה מתאימה לכם, לא כל תשובה שתקבלו תהיה בהכרח נכונה – ולעיתים, עצה לא נכונה עלולה להיות מזיקה.

בעודי עושה את צעדי הראשונים בעולם היעוץ המיני, עולות בי הרבה תהיות מסוגים רבים לגבי התשובות שאותן אני ואחרים במקצוע נותנים לאלו הזקוקים לעצה טובה, מידע ענייני או אפילו מילה חמה.

מתי האדם שנמצא מולי (מעבר לקו הטלפון/לשולחן/למסך) זקוק לתמיכה ועידוד חיובי, ומתי הוא זקוק לניעור? עד כמה הוא צריך תשובה עניינית לשאלה שהוא שאל, או שאולי עלי לרדת יותר לעומקו של הנושא, או אולי אפילו לגעת יותר עמוק במחשבות והרגשות האישיים שלו? המנדט שניתן לי שונה בהתאם להכרות שלי עם השואל (חבר קרוב, חבר רחוק, חבר של מכר, זר מוחלט) וגם בהתאם למדיום שבה נשאלה השאלה (דרך הפייסבוק האישי שלי, דרך הבלוג, דרך ארגון “הדלת הפתוחה“, שם אני מתנדב, בטלפון, או בכל דרך אחרת). השאלות האלו חשובות, משום שברגע שמישהו פונה לקבל ממך עצה, הוא שם הרבה אחריות בידיים שלך.

אבחנה נוספת שאני מאד משתדל להקפיד עליה, מסיבות רבות (אתית, חוקית, מוסרית), היא שאני לא מטפל מיני. המילה “סקסולוג” היא מילה פרוצה (מותר לגחך) – אין הגדרה מדוייקת של מי הוא סקסולוג, למעט העובדה שהוא מתעסק במין. אבל לרוב כאשר מתיחסים לסקסולוג, מתכוונים למטפל מיני, וכאן יש אבחנה מאד ברורה בין מטפל מיני לבין יועץ מיני. בכדי להיות מטפל מיני, עליך להיות בעל/ת תואר בפסיכולוגיה, עבודה סוציאלית או MD, בשילוב עם התמחות בטיפול מיני, לאחר מכן כדאי גם להיות רשום ברשימת המטפלים המיניים באיט”ם. לעומת זאת, יועץ מיני הוא מי שעבר הכשרה לכך או שהוא בעל נסיון מספיק בשביל לפתח לעצמו מוניטין וקריירה.

נשמע לכאורה שעדיף לפנות למטפל מיני בעבור בעיותיך. אבל למעשה, זה נכון רק חלקית. יועץ מיני יכול לתת הרבה מאד מידע והכוונה גם ללא הצורך להזדהות או להיכנס לפרטים עמוקים. אבל הרבה פעמים טיפול מיני הוא הכרחי אם הבעיה היא מתמשכת, עמוקה ולא ניתנת לפתרון באופן עצמאי – ומאד מומלץ לפנות למטפל/ת מוסמך שיוכלו ללוות אתכם בתהליך החשוב של החלמה וטיפול.

אך גם כאן לא הכל ורוד. בסופו של דבר, אי אפשר להתעלם מזה שכולנו בני אדם, כולנו טועים, ולכולנו יש דעות ותפיסה משלנו, וכל התארים או הנסיון בעולם לא יהוו תחליף לאופי, אמפתיה, דרכי המחשבה האישיות של אותו מטפל/יועץ מיני ואולטימטיבית הכי חשובה היא התאמה שלהם אלינו אישית. לאחרונה ראינו דוגמא רעה לכך שגם עם תואר ד”ר וגם עם שנים של ניסיון, עדיין אפשר לתת עצה רעה, פוגעת והרסנית. המקרה של ד”ר ורדה רזיאל ז’קונט ומכתבהּ של הנערה שכנראה עברה אונס הוא מקרה איום ונורא בו מישהי בעלת נסיון רב, שם גדול בתעשיה ובעלת תואר אקדמאי – במחי יד פוגעת באישה שפנתה לעצתה, למאזינות שעברו תקיפה מינית, ולגברים ונשים שעלולים, חלילה, להבין מהדברים שלה שהמעשה הינו לגיטימי.

מה שאני מנסה לומר, בסופו של דבר, זה שאנחנו מעלים לגדולה את מי שאנחנו נותנים להם במה וכוח. אם לא היינו אוהבים כל כך את הרעש והאגרסיביות של ורדה, לא היינו נותנים לה במה כל כך מרכזית. אנחנו יכולים לבחור על מי אנחנו שמים את הזרקור ולמי אנחנו נותנים לגיטימציה וכוח, לא רק בבחירות לכנסת אלא גם בדברים הקטנים של החיים.

מחר, צאו להצביע לכנסת ה-19, ובכל יום אחר בחיינו בחרו מי אנחנו רוצים שיעזור לנו ויחנך את ילדינו לפי מי שהוא, ולא לפי התעודות שעל הקיר שלו.

{lang: 'iw'}

בן זוג אקטיבי מדי

אהלן יוני
מה נשמע?
הגעתי אליך דרך הבלוג שלך
אני די במצוקה וממש זקוק לעיצה
אני מקווה שתשמח לסייע לי

אני ובן הזוג שלי חיים יחד כבר שלוש שנים
הוא ‘אקטיבי’ ואני חשבתי שאני פסיבי
במהלך השנים ניסינו לקיים מין אנאלי אבל ההצלחה היא ממש ממש חלקית
האקט הזה גם כואב ומלחיץ אותי מאוד (הזעה, דפיקות לב) וגם הורס לי את הזיקפה
בן הזוג שלי מאוד נהנה לגמור בפנים וכל הזמן טוען שאני לחוץ וסגור ולא משחרר
מה שרק מלחיץ אותי עוד יותר וגורם לי להירתע מסקס
מה שכמובן מתסכל אותו עוד יותר

מה עושים??? חומרי סיכה עוזרים לי מאוד אבל מידי פעם כל המשחקים גורמים לי לצריבה ודימום
והתחלתי טיפול במשחה כי אני מדמם מפעם לפעם ביציאות

ויאגרה תעזור?

המון תודה
א.


היי א.,
אתה מתאר מצב לא נעים – אתה מאד רוצה לספק את הרצונות של בן זוגך, ואתה מוותר על ההנאה שלך בתהליך. אז נכון שאנחנו תמיד מקריבים דברים מסויימים למען מערכת היחסים שלנו, וויתור הוא חלק בלתי נמנע מקשר, אבל יש פער גדול בין וויתור לבין סבל, קל וחומר כאשר הוא יוצר אצלך רתיעה ממין. אני חושב שזה פוגע בך גם כעת וגם לטווח הארוך.

אני רוצה לחלק את התשובה שלי לשניים: 1) מין אנאלי. 2) סיפוק צרכים.

1) ממה שאתה מתאר זה נשמע שאתה לא נהנה ממין אנאלי בצורה בה אתם מקיימים אותו עכשיו. זה לא אומר שאתה לא יכול להנות ממנו, אבל זה וודאי אומר שמשהו חייב להשתנות. אם אתה תבוא ותאמר לבן זוגך שאתה סובל בסקס ביניכם, התגובה הראוייה שלו צריכה להיות “אוי לא, איך אנחנו יכולים לשנות את המצב שיהיה לך טוב.” אם התגובה היא אחרת, מתעלמת או מטאטאת את הבעיה מתחת לשטיח – יש לך בעיה קשה יותר, כי מולך עומד בן זוג לא דואג ולא מפרגן, והייתי שוקל מחדש את צעדיך איתו – זו מערכת יחסים מתעללת.
אז נאמר ואתם כן מבינים שצריך לשנות פה משהו, אפשר להתחיל לבדוק איפה בדיוק הבעיה. אולי מעולם לא עברתם את התהליך האיטי של עינוג רקטלי אלא ישר לחדירה מלאה לשם הנאת בן הזוג, ובכך למעשה לעולם לא התרגלת ולא עברת לאט לאט את ההתקדמות בתהליך. אולי חסר לך ריגוש מקדים אחר? איך הפורפליי שלכם? האם כשהוא נכנס הוא איטי ומתחשב, או שעושה כרצונו?
בנוגע לזקפה שלך: היא לא קשורה להנאה שלך – אתה יכול ממש להנות ממין אנאלי ושלא תהיה לך זקפה בכלל במהלכו. אבל ממה שאתה מתאר, אתה גם לא נהנה מהמין, אז בכלל אין למה לצפות לזקפה, במיוחד אם אתה לחוץ וסובל. ויאגרה אולי תפתור לך את הבעיה באופן מכאני – אבל אני מאד לא ממליץ על זה. הזיקפה היא לא הבעיה כאן – אלא הלחצים שיש עליך לעשות משהו שאתה לא רוצה לעשות. האם אתה מצליח להגיע לזקפה כשאתם עושים דברים אחרים? באוננות?

2) גם אתה וגם בן זוגך אחראים להנאה של שניכם. אתם שניכם צריכים להנות בסקס, ואתה בנתיים סיפרת לי רק על ההנאה שלו, והסבל שלך. איפה אתה נכנס לסיפור? מה אתה אוהב? איך היית רוצה שהוא יענג אותך? והאם סקס עם חדירה זה הדבר היחידי שיספק את בן זוגך? הרי יש עוד הרבה דרכים אחרות להגיע לסיפוק. ומה אם במקום חדירה, אתה תשים חומר סיכה על הירכיים שלך והוא “יזיין” אותך בין הירכיים הצמודות שלך (Frotting)? יש לזה תחושה אחרת מחדירה, אבל יכולה להיות מהנה באותה מידה.

השורה התחתונה היא שבעוד שחשוב שנדאג להנאה שלנו ושל בני הזוג שלנו, חשוב עוד יותר שלא נסבול ממין. כרגע אתה פוגע בעצמך גם פיזית (אתה מתאר פציעה) וגם נפשית (אתה עלול להרוס לעצמך את ההנאה מסקס, והלחץ הנפשי שאתה שרוי בו גם עלול להיות אחד הגורמים לפיסורה [הדימום הרקטלי]). לדעתי אתה חייב לדבר עם בן זוגך ולהבהיר לו את המצב שלך במילים פשוטות וברורות. ואם הוא לא מביע עניין ומבין את החשיבות של הקשיים שלך – הייתי מתרחק מאדם שלא אכפת לו מהרגשות והתחושות בן זוגו. זהו בן זוג מתעלל.

דיאלוג. סבלנות. ויצירתיות.
הם יביאו אתכם למקום חדש וטוב יותר לשניכם.

{lang: 'iw'}

עזבי, עלי

מעשה שהיה כך היה: ישבתי עם חבר וחברה ודיברנו על “מי צריך לשלם בדייט הראשון”. אני, בתור חנון המאמין בהגיון ולוגיקה טענתי שאין שום סיבה הגיונית שמישהו ישלם על האחר ושהמעשה ההגיוני הוא ששניהם יתחלקו בתשלום או ישלמו על מה שהזמינו. החבר אמר שהוא תמיד משלם על הבחורה, והחברה טענה שאני אדיוט ושאני תמיד צריך להציע לשלם על הדייט שלי. הוחלט שכל אחד יעלה את השאלה לפייסבוק שלו, ונראה מה החברים שלו חושבים.
במקביל וללא קשר, יצרתי קשר עם מישהי, יפיפיה וחמודה, ואחרי התכתבות הלוך ושוב בפייסבוק, החלטנו לצאת לדייט. “לאן?”, “סרט? יום רביעי?”, “אוקיי. תזמין לנו כרטיסים?”. כאן נפסקה השיחה, כי באותו הזמן בערך, עלה בפרופיל שלי “סקר: האם גבר צריך לשלם על האישה בדייט הראשון? תשובות מנשים וגברים בבקשה. (לשם הדיון – האם עליו לשלם עליה את הכרטיס לסרט)”.

היא הסירה אותי מפייסבוק.

בסוף דיברנו והשלמנו, והכל בסדר. (דרך אגב, התשובה למה שכולכם שואלים את עצמכם עכשיו היא: כן, שילמתי עליה)

אז מה היו תוצאות הסקר? ובכן, ברור שאני אדיוט – הגבר צריך להציע לשלם!
(טוב, אין ספק שהסקר לא מקצועי ושהאוכלוסיה מוטה מכיוון שהם כולם חברים שלי או של חברים שלי, אבל עדיין יש מגמה דיי ברורה)

תוצאות הסקר - האם גבר צריך לשלם בדייט הראשון

תוצאות הסקר – האם גבר צריך לשלם בדייט הראשון

אז אם זה לא הגיוני, למה אנחנו עושים את זה? הסיבה דומה לדעתי לאותה הסיבה בגללה אנו משאירים טיפ למלצר/ית, או שליח/ה – הם מקבלים משכורת, כבר משלמים להם על העבודה שהם עושים, אז למה אנחנו צריכים לשלם להם עוד? ובכן, כי ככה החברה שלנו הכתיבה. לאורז/ת קניות בסופר מרקט משאירים טיפ? יש ויש. אבל לטלר בבנק או פקיד/ת הדואר? אף פעם לא. אין שום הגיון פה, זה רק קונבנציה חברתית.
אותו הדבר כאן – אין שום סיבה הגיונית שגבר ישלם על האישה, אבל זה מה שעושים. ואם הגבר משלם על האישה, אז למה לא גם להיפך? או כמובן להתחלק? טוב, כבר אמרנו – ככה החברה שלנו עובדת.
אנחנו חיים בחברה פטריארכלית, שבה הגבר החזק, המפרנס צריך לדאוג לאישה המסכנה חסרת היכולת שזקוקה לתמיכה ושהגבר-גבר ידאג לכל צרכיה.

התשובות שקיבלתי לסקר וגם לאחריו, כללו הסברים כאלה ואחרים מדוע הגבר צריך לשלם: אנחנו משקיעות, מתגנדרות ומתפנפנות בעבורכם – זה החזר השקעה בעבורינו. נשים מרוויחות 30% פחות מגברים (נושא אכן כאוב, אבל באמת? את רוצה שנתחיל לחשב את החשבון ואשלם ב30% יותר ממך?). מה זאת אומרת, אתה רוצה שהיא תחשוב שאתה קמצן? (אני לא חושב שהיא קמצנית אם היא לא מציעה לשלם עלי)
בין היתר גם חזרה מידי פעם התשובה מנשים שאמרה “שהגבר לא צריך לשלם, אבל אני עדיין בעד שהוא יציע ושהיא תגיד לא.” מה שאומר שזה עדיין התפקיד של הגבר, אבל אני רוצה להרגיש שאני עושה לו טובה אז נעשה את כללי הטקס בכדי שיבין שאני למעשה אישה ליברלית ובעדו.

עזבי, עלי. (רעות סימן טוב)

השאלה המקורית מעלה שאלות אחרות: אם הגבר משלם בדייט הראשון, אז למה לא גם כל שאר החיים? זה לא חלק מהמטלה שלו? הוא הגבר, הוא צריך לשלם עליה! הוא אמור לספק את כל צרכיהּ, לשמור עליה ולהיות אחראי עליה.
אני היחיד שהפסקה הזאת מטרידה אותו? אני מאמין שאנחנו שומרים אחד על השני, וכל אחד מנסה לשמור על האינדיבידואליות שלו תוך כדי בניית זוגיות משותפת ומפרה. אז הנה שוב הסטנדרד הכפול של החברה שלנו, שבא לידי ביטוי לרוב בצד הנשי (עליכן להיות יפות, סקסיות ומושכות, אך עם זאת להיות בתוליות וחסודות), מראה כאן את עצמו בצד הגברי (אתה צריך לספק את כל צרכיה ועם זאת להיות גבר חדש, רגיש, מקבל). בגישה הזאת אנחנו משמרים על הסטראוטיפ שהנשים צריכות להיות כוסיות וצעירות, והגברים צריכים להיות עשירים ומשלמים. אני לא אוהב עולם כזה.

אך אין מה לעשות, ומאז אותו סקר אני תמיד תמיד משלם על בת הזוג שלי בדייטים. או לפחות מציע. זה לא משנה מה אני חושב לנכון או במה אני מאמין – בשביל להיות חלק מהחברה בה אני חי, בשביל שלא אפסל על הסף – אני חייב להתכופף לנורמות מסויימות. להגיד שזה גורם לי להרגיש טוב יותר? לא יודע. אבל זה שומר אותי במשחק, בזה אין ספק.

{lang: 'iw'}

למה הלכת ממנוּ?

היי יוני, לפני שבועיים התחלתי לצאת עם חייל קרבי. התנשקנו בפגישה הראשונה, בפגישה השנייה הוא הפגיש אותי עם המשפחה שלו. בסופ”ש הבא כבר הייתי אצלו בבית, עם כל החברים שלו, והכל היה כ”כ טוב וכיף, הוא התלהב ממני והיה לנו כיף ביחד. בסופ”ש שאחרי זה הכל השתנה. כמה ימים לפני שהוא חזר הביתה השיחות התחילו לדעוך. היא התחיל לענות-לא לענות, כלומר-לעשות טובה שהוא עונה. כשהוא סוף סוף חזר מהבסיס הוא אפילו לא דיבר איתי, וניתק קשר סתם ככה פתאום. ניסיתי לברר איתו את הסיבה, אבל הוא התעלם ופשוט ניתק קשר. אני מנסה להבין למה ולא מצליחה.
תוכל לעזור לי?

מיכל, 17.


היי מיכל,

ראשית צר לי לשמוע שזה היה מהלך הדברים, אני בטוח שאת מרגישה פגועה או כועסת כי למעשה את לא יודעת “מה עשית” או למה הדברים קרו כך. זה בסדר גמור להרגיש את הרגשות הללו, הן תחושות טבעיות ועם הזמן תרגישי יותר טוב, וכל המקרה יהפוך לזיכרון רחוק או אנקדוטה בחייך.

לצערי אני לא ממש יכול לתת לך תשובה למה כל זה קרה מתוך המידע שנתת לי, אבל אני יכול לתת לך כמה סברות שאף אחת מהן לא בטוחה ב100%:
1) האש שבוערת בעוצמה כפולה, תדעך מהר כפליים. יש הרבה מערכות יחסים שמתקדמות מאד מהר על ההתחלה, רצים קדימה ומרגישים נהדר, כשלמעשה מדלגים על שלבים שהם חשובים ושאתם זקוקים להם בשביל לבנות מערכת יחסים רצינית וארוכת טווח.
2) יכול להיות שהוא איבד עניין. סתם כך. בלי יותר מידי סיבוכים. פשוט עבר משלב של התלהבות גדולה, לחוסר עניין. זה קורה. אפשרות נוספת היא שמשהו אחר תופס מקום גדול עכשיו בחייו (אמרת שהוא בצבא, אולי הוא עובר מסלול עכשיו ויש לו הרבה דברים אחרים על הראש), ושעל אף שהיה ביניכם מדהים המוח/רגשות שלו דחקו את החלק של מערכות יחסים (הווה אומר שלך) הצידה עכשיו.
3) עובר עליו משהו גדול. יכול להיות שעבר או עובר עליו איזשהו קושי גדול בחיים, שגורם לו להתנתק ולהתרחק. המקרה הזה פחות סביר, אבל אפשרי. אם אכן עובר עליו משהו כבד עכשיו – את לא נמצאת במקום מספיק קרוב בשביל לעזור לו. אם היית בת זוג קרובה כבר כמה חודשים אז הייתי אומר שתנסי להתקרב ולבדוק מה מצבו והאם את יכולה לעזור, אבל מכיוון שהקשר שלכם מאד טרי, אני לא חושב שכדאי שתעיקי עליו – ואם הוא בחר שלא לערב אותך בענייניו, כבדי את רצונו.
4) יכול להיות שהייתה אי הבנה ביניכם. יכול להיות שחשבת שיש ביניכם משהו רציני ועמוק (הוא הרי הפגיש אותי להורים שלו), ולמעשה הוא רק מרגיש שיש ביניכם קשר מיני (התנשקתם בפגישה הראשונה, שזה נהדר). ויכול להיות שסימן שאת מפרשת בדרך אחת, הוא לא מבין בכלל שהוא שולח לך אותו והכוונה שלו הייתה תמימה לחלוטין.

ושוב, כל אלה הן השערות כלליות בלבד – אני לא יכול לדעת מה באמת קורה איתו בלי לקבל מידע ממנו.

מאיזו סיבה שזה לא יהיה – אני לא חושב שההתנהגות שלו בוגרת או יפה. אני יכול להבין שאולי קשה לו להתמודד עם לדבר איתך ולסגור דברים יפה (זו שיחה מאד קשה לעשייה), אבל הוא חייב להבין שיש אדם עם רגשות בצד השני. אדם בוגר, מן הראוי שלפחות ידבר ויגיד בקול ברור “אני לא מעוניין” ועוד יותר טוב אם היה נותן גם נימוק למה זה המצב.

ובכל מקרה, אני בטוח שאם הסיפור הזה נגמר, עוד אחרים יפתחו. אל דאגה, החיים מלאים הרפתקאות!

בהצלחה!

{lang: 'iw'}

מי מסתתר מאחורי המסכה?

“איזה יופי!”

או יותר נכון, “איזה יופי?

או אולי, “איזה יופי בראש שלך?!”

תמיד כשאני משדך מישהי לחבר והוא שואל אותי אם היא יפה, אין לי מושג מה לענות לו. בסופו של דבר יופי הוא הרי עניין אינדיבידואלי-סובייקטיבי. הטעם שלי הוא לא הטעם שלו, ולכל סיר יש מכסה, או משהו כזה. יופי הוא דבר כל כך חמקמק. אנחנו מחפשים אותו לאורך כל החיים שלנו, בכל התחומים, אבל בעיקר בתחום הפיזי אנחנו מתעסקים הכי הרבה, ונותנים לו חשיבות אדירה. עד כדי כך שלא היינו מאמינים על עצמנו בהסתכלות שפויה מהצד: אנחנו מרעיבים את עצמנו, הולכים עם בגדים פונקציונליים-לכאורה שלמעשה רק מקשים על החיים, מתאמצים עד להזיע (ולא בהכרח בצורה בריאה), ולפעמים אפילו חותכים בבשר החי, בניסיון לשפר את המראה החיצוני. להגיע לאידאל שאנחנו מאמינים שהוא אחד ויחיד ומשותף לכולם ולכולן.

לכולנו יש תסביכים לגבי הדימוי החיצוני, ואנחנו תמיד מנסים שלא ישימו לב לחסרונות שלנו: רק שלא תשים לב לשערה הבודדת הזאת שגודלת באמצע השממה. הוא רואה את החצ’קון שצץ לי בצהריים? לכולם יש שעווה באזניים, אבל אם היא תשים לב לשלי, זה הסוף שלי!
הרבה פעמים החששות מוזנים מהמדיה הסובבת אותנו. לפעמים זה מהבית שבו גדלנו, או מהחברים, ולפעמים אלה פשוט שריטות שלנו. החששות, לא משנה מאיפה הגיעו, הם מעיקים, ואנחנו מנסים להסתיר אותם. עבור נשים, הדרך הנפוצה ביותר להסתיר אי-מושלמויות היא איפור.

לקראת פגישה, אישה “טיפוסית” יכולה לשבת בין חצי שעה לשעה (אחרי המקלחת) על עבודת גינדור עצמי. הכל כדי שבסופו של דבר, כשהדלת תיפתח והוא יעמוד מולה, המבט שלו יינעץ במחשוף היפה והוא ישרבב לפי כללי הטקס “את מאד יפה הערב”. נשים, אתן הרי יודעות שהסיכויים גבוהים שהגבר בכלל לא ישים לב לכל ההשקעה שלכן, אבל אתן עושות את זה בכל מקרה בטוענות כאלה ואחרות. הנה כמה דוגמאות:

“אתה רק חושב שאני לא צריכה איפור, אבל אתה לא יודע על מה אתה מדבר. תראה אותי פעם אחת בלי איפור (כאילו שאני אי פעם אתן לזה לקרות) ואז תבין”. האמת? לא הייתה אישה אחת שראיתי ללא איפור ונחרדתי. לרוב, זה היה אפילו שיפור, לדעתי.

“הוא מזמין אותי לדייט? It’s the least I can do” או לחילופין “זו הסיבה שהוא צריך לשלם עלי בדייט, כמה השקעתי, מגיע לי”. אני לא יכול אפילו להתחיל להסביר עד כמה המצב הזה לא תקין. אבל אני בטוח שעוד אכתוב על זה.

“זה גורם לי להרגיש יפה” – זה התירוץ היחיד שאני מוכן עוד איכשהו לקבל, על אף שגם הוא בעייתי בגלל מה שהזכרתי קודם: למה את זקוקה לשאוף לאידאל חיצוני אחד, שככל הנראה רחוק מאוד מהגוף שאיתו נולדת? מצאי את היופי שלך.

באופן אישי, לי יש סלידה מאיפור, זה משהו שאני מאד לא אוהב, לא על עצמי ולא על מי שאיתי. הסיכויים שאנשק אישה עם ליפסטיק קלושים. “אבל זה לא יורד!” תגידו. לא מעניין אותי, אני לא אוהב את זה. אבל זה אני. בינתיים, נראה שהחברה כולה נגעלת ומנדה כל מי שאינה מטפחת את עצמה. למשל, אימר מאירלנד החליטה שבמשך שנה היא לא תוריד שערות מהגוף. היא אישה יפה, אבל הסביבה פשוט לא יכולה להסתכל מעבר לשיער בית השחי שלה, כולל המרואיינת שיושבת לצידה. בעוד שהיא מסכימה עם הרעיון העקרוני של מה שהיא עושה, היא אומרת שלא הייתה מסוגלת לעשות את זה. תראו עד כמה החברה שלנו מאיימת על מי שלא מסירה שיער. כבר כתבתי בעבר על הורדת שיער ערווה, וגם בתחום הזה, החברה נוגסת בעוד חלקה טובה.

אבל, אני חייב להודות, גם אני לעתים חושב אחרת. לפעמים יש צורך בשיפורים או תיקונים. מקרה מובהק להבהיר את זה: דוגמנית אמריקנית שמתארת בסרטון הזה איך היא משתמשת באיפור כדי להתגבר על בעיית האקנה החריפה שיש לה. במהלך הסרטון היא מציגה את עצמה בגבורה רבה ללא האיפור (דקה 1:15).

בהתחלה עוד אפשר לחשוב שזאת בדיחה אבל מהר מאוד מבינים שהבעיה שלה היא אכן קשה. הסרטון מערער את העמדה הקיצונית שאומרת שאין צורך באיפור אף פעם. בסופו של דבר, לכולנו משיכה זה דבר חשוב, ואם יש אלמנט שכל כך מגביל אותנו, זה אכן יכול לעזור לצמצם אותו. שלא תבינו אותי לא נכון, חשוב להסתכל על האדם כמכלול ולראות את כל הצדדים שיש בו, אבל אין ספק שפגם חמור ובולט עלול להרתיע אנשים מלהכיר את החלקים הנפלאים האחרים שיש בו.

רוצה להרגיש טוב עם עצמך? אני מקבל את זה, אבל האם תמיד יש צורך אמיתי באמצעים חיצוניים כדי להרגיש יפה? אני משוכנע שאם תהיי בטוחה ביופייך האמיתי, לא תצטרכי עזרים חיצוניים. תרגישי יפה, ותהיי יפה בזכות עצמך.

{lang: 'iw'}

לתפוס ולשחרר

בשנות השישים הייתה מהפכה בארה”ב. המהפכה הייתה רבת רבדים, אבל העיקרי שבניהם היה הרובד החברתי. אנשים התחילו לתהות האם יש לקחת את המוסכמות החברתיות שהדורות הקודמים היו כפופים להן כאמת אחת ויציבה. המהפכה הזאת באה לידי ביטוי בדרכים רבות; מוזיקלית, ואמנותית, מינית, מעמדית, תעסוקתית, פוליטית וכו’. תוצאות המהפכה הביאו ישירות או בעקיפין לסיומה של מלחמת וייטנאם, קידום שוויון זכויות לשחורים ולנשים, התפתחות אמנותית אדירה (לידת הרוק), וכניסת הגלולה לעולם בשילוב עם מחקרים חברתיים פתחו את המיניות האנושית וקדמו אותה לכיוונים חדשים.

אני רואה את הדור שלנו כמחוללים של מהפכה שקטה. זו לא מהפכה מטלטלת כמו שהיתה לפני חמישים שנה, אבל ישנם שינויים רציניים במרקם החברתי שלנו שקורים לאט לאט ובהדרגה. גירושין היא כבר לא מילה גסה, הומוסקסואלים מקובלים יותר ויותר בחברה, כנסו לגני ילדים ותראו שאחוז הילדים שהם להורים הטרוסקסואלים שגרים יחד (ובתקווה באהבה) הוא כבר לא הרוב המוחץ. העולם הוא כבר לא שחור ולבן וקשת הצבעים והגוונים רחבה ומתרחבת.

קשה לשים את האצבע על סיבת השינוי החברתי – אם זה בעקבות צמצום המרחקים ופיזור הידע בעקבות האינטרנט, או שימת דגש על אינדיבידואליות וחשיבות ההגשמה העצמית. אבל השינוי כבר קורה בחלק מהאוכלוסיה. הדרך בה נוכל כולנו להביא לשינוי הרצוי שיקדם אותנו לעבר חברה טובה יותר שתאפשר לנו חיים חופשיים ונטולי אשמה היא שחרור תפיסתי מהמוסכמות החברתיות.
שלא תבינו אותי לא נכון, המוסכמות החברתיות שלנו הן חשובות. מבנה חברתי, זה דבר חשוב שעוזר לנו לחיות ברוגע ובביטחון, לא מצריך אותנו להיות בתחושת ערנות מתמדת ומעייפת, ובסך הכל היא טובה לנו. אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים לבלוע אותה בלי להריח אותה קודם. מבנה התא המשפחתי משתנה בשנים האחרונות, כפי שכבר ציינתי, ואחת הסיבות לכך היא שהתא המשפחתי של גבר, אישה וילדים של שניהם בלבד הוגדר כדרך החיים הנכונה רק במאות האחרונות. התא המשפחתי שירת מטרות חשובות, אלא שהן לאו דווקא רלוונטיות כיום, בדיוק כמו שחוקי העבד העברי בתנ”ך היו חשובים בזמנו, והיום כבר אינם קשורים לחיינו אנו בדבר.

הנה ההצעה שלי: לתפוס את הקונבנציות החברתיות, להבין אותן, לשחק לפי הכללים, אבל אחרי שהבנו אותן והיינו חלק מהחברה – לשחרר אותן ולתת דרור לדרך המחשבה שלנו, לאפשר לאמת של כל אחד ואחת מאתנו לצאת החוצה. בשנות השישים האמריקאים קראו לזה Turn on, Tune in, and Drop Out. כשהכוונה הייתה להתעורר (לפעמים בעזרת כימיקלים), לתפוס מה קורה, ולצאת מהחברה. אני חושב שזה מהלך דרסטי שאין צורך בו. כן, יש לשים לב למה קורה סביבך ולהבין את המהלכים החברתיים, אבל אחרי זה אני ממליץ To Doubt – להטיל ספק בקיים ולחשוב עליו מחדש. לבדוק האם הפרדיגמה הקיימת מתאימה לי או שהייתי רוצה שהיא תהיה אחרת – ואיך אני אשנה אותה בעולם שלי בכדי שהיא תהיה לי נוחה ונעימה.

אז עד עכשיו כתבתי פה על התא המשפחתי בעיקר, אבל זה בא לידי ביטוי בעוד גורמים רבים: קבלת המיניות שלכם (באם היא שונה מהנורמל, ולמעשה, מה זה הנורמל?), דרך ההתייחסות שלנו אל האחר השונה או הזהה לנו. כאשר כולנו נתחיל להתייחס לנשים באופן ראוי, הן לא יצטרכו להאבק בעבורו. משום מה, היתה בעבר תפיסה שנשים צריכות להשתכר פחות מגברים, שמקומה של האישה הוא בבית עם הילדים, ושאחת המטרות העיקריות שלה היא להביא ילדים לעולם. אבל מי קבע שכך אנחנו חייבים לנהוג? מי קבע שאישה או גבר חייבים להביא ילדים לעולם אם הם לא רוצים? מי קבע שהיא צריכה לטפל בהם לבד? יש הבדלים בין המינים, ללא ספק, אבל המקרה האינדיבידואל ראוי שיהיה חזק מהקונבנציה החברתית. אנחנו צריכים לקבל בהבנה מישהי שלא רואה את העתיד שלה כמו שמליוני נשים ראו אותה לפניה, ושהיא יכולה לקבוע לעצמה את הדרך בה היא רוצה לחיות.

עלינו לתפוס ולשחרר.

לקראת יום העצמאות, ישנו קטע נוסף על חופש ושחרור בסלונה.

{lang: 'iw'}